משרד האוצר/אגף המכס ומע"מ נ' בן משה

גזר דין

עובדות כתב האישום

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוען של 37 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) התשל"ו - 1975. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם הינו בעל עסק להפקות דפוס וגרפיקה ורשום כעוסק מורשה וחייב להגיש דוחות תקופתיים ולשלם את המס הנובע מהם. הנאשם לא הגיש 19 דו"חות תקופתיים במהלך פרק הזמן שבין יוני 2009 ו- אפריל 2013. בנוסף הנאשם הגיש באיחור 16 דו"חות תקופתיים הנוגעים לפרק הזמן שבין אוקטובר 2006 ואוגוסט 2011 כאשר תקופת האיחור לגבי כל אחד מהדו"חות היא משתנה ונעה בין 48 ל- 315 ימים.

טענות הצדדים

2.לא היתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. ב"כ המאשימה טען כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות ואשר ינוע בין 4 ל- 6 חודשים, מאסר על תנאי וקנס. כמו כן, טען כי סך המחדל אינו במחלוקת ועומד על סך של 24,150 ₪, בעוד שהחוב הנובע מקנסות הוא 65,211 ₪ והחוב הנובע מריבית הוא 7,697 ₪. בנוסף, טען כי מתחם הקנס ההולם במכלול העבירות שבוצעו ע"י הנאשם נע בין 30,000 ₪ ל- 50,000 ₪.

3.ב"כ הנאשמת טענה שעסקו של הנאשם נקלע למשבר כספי עקב אירוע של גניבה מהעסק בהיקף משמעותי, כאשר העסק לא היה מבוטח בעת הגניבה. הנאשם רווק בן 37 שנים ולו חובות בהיקף כולל של 340,000 ₪ ותיקים פתוחים בלשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, טענה שיש לתת משקל משמעותי לסכום המחדל שהינו נמוך ביחס למספר העבירות שבוצעו ושיש לקבוע את גובה הקנס בהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם ולהסתפק במאסר על תנאי.

שיקולי הענישה המנחים בעבירות מס

4.ככלל נפסק לא אחת כי בעבירות מס, שיקולי ההרתעה גוברים על נסיבותיו של הנאשם, אף אם אינם מאיינים אותם וזאת נוכח הפגיעה הקשה של עבירות המס במשק ובכלכלה. רבים מעברייני המס הם אנשים שיראו כנורמטיביים ביסודם, אשר לא ישלחו יד לכיס הזולת אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי, ומכאן המשקל המיוחד להיבט ההרתעתי בענישתם של עברייני המס (רע"פ 5906/12 עזרא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 9.9.12 ע"י כבוד השופט שוהם; 1689/09 אוראל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.5.09 ע"י כבוד השופט ג'ובראן; רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 5.11.06 ע"י כבוד השופט ג'ובראן); ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 727 ,721 (2004).

5.יש לזכור כי בפסיקה נקבע כי יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה בעבירות מס, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל, וזאת אף במקרים שהוסרו המחדלים (רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 5.11.06 ע"י כבוד השופט ג'ובראן). בפסיקה הותוותה מדיניות ענישה לפיה יש לגזור את דינם של עברייני המס תוך מתן הבכורה לשיקולי ההרתעה ולהעדיפם על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. (רע"פ 977/13 משה אודיז נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.2.13), פסקה 7 להחלטתו של כבוד השופט שהם). עוד נקבע, כי אין להסתפק, ככלל, בהשתת עונש מאסר, אשר ירוצה בעבודות שירות, אלא יש למצות את הדין עם העבריינים באמצעות הטלת עונש מאסר בפועל המלווה בקנס כספי (עניין אודיז, שם). כמו כן, בפסיקה נקבע כי העבירה לפי סעיף 117(א) לחוק מס ערך מוסף, איננה עבירה של אחריות קפידה, אלא עבירה של מחשבה פלילית או רשלנות (רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל פ"ד נב(2) 673, במיוחד עמ' 690, 694 ו-704 לפסק הדין; רע"פ 1875/98 אורן בנגב מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 529, 536).

6.כל אירוע של אי הגשת דו"ח הינו אירוע העומד בפני עצמו ומתבצע בזמן נתון, ואין בדימיון בין הפעולות המתבצעות בעת הגשת כל דו"ח ודו"ח במועדו בכדי לגרום לפעולות נפרדות אלו להפוך לידי מקשה אחת (רע"פ 5953/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.10.08). אין לפרט זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית על כספים שאינם שייכים לו, ולכן גם לא תעמוד לו הגנה בדבר "הצדק סביר" בעת שהעיכוב בהעברת כספי המיסים נבע ממצוקה כלכלית קשה, אשר הותיר בפני הפרט אך בחירה בין העברת כספי המיסים, שאינם שייכים לו, לבין קריסתו הכלכלית (רע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 37(2001); רע"פ 6167/11 ספקיוריטי המוקד המרכזי בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (19.2.12); רע"פ 4563/09 פריצקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (5.6.09)).

מדיניות הענישה בעבירות של אי הגשת דוחות לרשויות מע"מ

7.נביא להלן דוגמאות מהפסיקה לגבי העונש בעבירות לפי סעיף 117(א) לחוק מס ערך מוסף, לפי הפרמטרים שלהלן:

מספר העבירות של אי הגשת דוחות

גובה רכיב המאסר

גובה הקנס.

8.להלן הפסיקה לפי סדר עולה של מספר העבירות של אי הגשת דו"חות:

א.רע"פ 5953/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.10.08). המבקש הורשע בבימ"ש השלום בגין 8 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף ועבירה של אחריות מנהל פעיל לפי סעיף 119 לחוק הנ"ל. המבקש נדון ל-7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 30,000 ₪. ערעורו לבימ"ש המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבימ"ש העליון.

ב. רע"פ 3873/07 בושנאק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] [פורסם בפדאור] (17.10.07). במקרה זה, המבקש הורשע בבימ"ש השלום בקריות באי הגשה של 10 דוחות תקופתיים כנדרש לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, כאשר סכום החוב (קרן בלבד) עמד על סכום של 70,000 ₪. בית משפט השלום גזר על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ולא הטיל קנס כספי. המבקש הגיש ערעור לבימ"ש המחוזי בחיפה, ולאחר שהמבקש שיחלפ לקופת מס ערך מוסף סכום של 60,000 ₪ על חשבון חובו למס ערך מוסף, המאשימה הסכימה להמיר את עונש המאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות. בית משפט המחוזי קבע שאין מקום לקצר תקופה זו בהתחשב בכך שבימ"ש לא הטיל על המבקש קנס כלשהו. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבימ"ש העליון נדחתה.

ג. רע"פ 288/13 אבו אלחלאוה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.1.13). המבקש הורשע ב-29 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, וזאת במהלך שנות המס 2004 עד 2008. המבקש הורשע גם ב-10 אישומים של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) ו-224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961. המבקש נדון ע"י בית משפט השלום ל-7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 20,000 ₪. ערעור שהוגש לבימ"ש המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגש לבימ"ש העליון. המבקש היה נעדר עבר פלילי ואשר ניסה להסיר את המחדלים, אך בפועל הם לא הוסרו באופן מלא. בית משפט העליון העיר כי: "בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי גזר הדין סוטה ממתחם הענישה באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שניה".

ד. רע"פ 6167/11 ספקיוריטי המוקד המרכזי בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.2.12). על עובדות המקרה ניתן ללמוד בהרחבה מפס"ד של בית המשפט המחוזי ע"פ 47937/07/10 [פורסם בנבו] (12.7.11). במקרה זה היה מדובר בחברה ומנהלה שהורשעו ב-35 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף. על המנהל הוטל ע"י בית משפט שלום עונש מאסר של 6 חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בסך של 25,000 ₪ ועל החברה הוטל קנס בסך של 50,000 ₪. ערעור שהוגש לבימ"ש המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.